סיאטל: בעונה שעברה: 3:14 ואליפות בייבי למעלה או למטה ב-2026? למעלה מזה נשתגע. סיאטל של העונה שעברה היתה קבוצה שההגנה המצוינת שלה מימשה את הפוטנציאל, קו ההתקפה הסביר שלה דאג להיות שזה שלא יהרוס לה, וסימן השאלה הגדול ביותר שלה (סם דרנולד) התגלה כסימן קריאה חד-משמעי. כל אלופה היא מטבעה אחת שרוב (אם לא כל) הדברים הסתדרו לה – אחרת לא היתה אלופה – אבל יש אלופות שמצליחות לשכנע ביכולתן לשחזר את ההישג, ויש כאלו שפחות בגלל שהאליפות שלהן היתה תוצאה של התלכדות קוסמית של כל הכוכבים כולם.

דנבר: מאזן בעונה שעברה: 3:14, הפסד לניו אינגלנד בגמר ה-AFC למעלה או למטה ב-2026? כבר בעונה שעברה היתה דנבר אחת הקבוצות הטובות והשלמות בליגה, ומכאן הדברים רק אמורים להשתפר, לפחות על הנייר. האפסייד העיקרי הוא מן הסתם בעמדת הקוורטרבק. בסופו של דבר, דנבר היא קבוצה שהפסידה בגמר ה-AFC כשמתחת לסנטר שלה נמצא ג'ארט סטידהאם. אם בו ניקס לא נפצע בדרייב האחרון מול בפאלו שבוע קודם לכן, דנבר ככל הנראה מנצחת את ניו אינגלנד, מעפילה לסופרבול ולך תדע איזה צרות היא מעוללת לסיאטל בזכות המאץ'-אפ ה

ניו אינגלנד: בעונה שעברה: 3:14 והפסד בסופרבול לסיאטל למעלה או למטה ב-2026? יותר טוב מהעונה שעברה נדמה בלתי אפשרי. עם כל הכבוד לפריצה של דרייק מאי, לאופטימיזציה של החיבור עם מייק ורייבל ולהשקעה המאסיבית בשוק החופשי לפני 2025, ההעפלה של ניו אינגלנד לסופרבול לא שיקפה את הערך האמיתי של הפטריוטס כמו את הוואקום הנדיר שהתהווה סביבה, בולען עצום משך כלפי מטה כמעט את כל מה שבקרבתה אבל בחסד גדול הותיר אותה בשלמותה. ניו אינגלנד אפילו לא ידעה שקנזס סיטי, בולטימור וסינסינטי מתחרות איתה, עד

פילדלפיה: בעונה שעברה: 6:11, הפסד ביתי 23:19 לסן פרנסיסקו בשלב הווילד-קארד למעלה או למטה ב-2026? רק קבוצות טובות באמת, או יותר נכון כאלו שיש להן הפוטנציאל להיות טובות באמת, מסוגלות להתהדר במאזן ניצחונות דו-ספרתי ולהתקיים בו-זמנית כמאכזבות. אומרים שכסף הוא לא הכל בחיים, ובהשאלה אפשר לומר שבמקרה של פילדלפיה של העונה שעברה המאזן הוא לא הכל. פילדלפיה של סוף העונה שעברה היתה קבוצה שבורה שזעקה את הצורך בשינוי. ראשון לעלות על המוקד היה קווין פאטולו, מתאם ההתקפה, והאיש הכי שנוא על תו

קרוליינה: בעונה שעברה: 9:8, הפסד ביתי ללוס אנג'לס ראמס בשלב הווילד-קארד למעלה או למטה ב-2026? בהשוואה למספרים האסוניים של ברייס יאנג בשתי עונותיו הראשונות, הביצועים שלו ב-2025 נחשבים התפוצצות ממש – 23 טאצ'דאונים על 11 אינטרספשנים וכמה הופעות לפנתיאון הקטנטן שלו – צריף עם שני עמודים בעיצוב הלניסטי, במקרה הזה - ראה הניצחון על טמפה ביי בשבוע 16 שסלל את הדרך לזכייה בראשות הבית (אם השימוש במילה "זכייה" הוא ראוי עבור קבוצה שסיימה במאזן שלילי) ושלושת הטאצ'דאונים בניצחון הביתי על הרא

קצת יותר מחודשיים לתחילת העונה, וביום הראשון מאז תחילת המונדיאל ללא משחק, זה הזמן המתאים להתחיל בספירה לאחור עם סקירת כל הבתים בליגה. אז מה נעשה? ניקח את הביצועים של כל הקבוצות בעונה שעברה, וננסה לקבוע, בזהירות, האם המצב יהיה טוב יותר או גרוע יותר. מתחילים עם הבית הכי מעניין בליגה – כן, בטח – ה-AFC דרום. ג'קסונביל: בעונה שעברה: 4:13, הפסד ביתי לבפאלו בשלב הווילד-קארד למעלה או למטה ב-2026? ג'קסונביל סיימה את העונה שעברה עם שמונה ניצחונות רצופים. אלו הפכו את ההימור על ניצחון של

1. המעבר של מיילס גארט ללוס אנג'לס ראמס, בתמורה לג'ארד ורס וסט בחירות (סיבוב ראשון ב-2027, שני ב-2028 ושלישי ב-2029), הוא בגדר תיקון עוול היסטורי. זה היה תמוה כבר כאשר דרישת הטרייד של גארט בשנה שעברה הבשילה דווקא לחוזה שובר שיאים בן ארבע שנים, וככל שזה אפשרי, שהדבר הכי מוזר יהפוך למוזר אפילו יותר, הגיעה העונה שעברה והפכה את הקשר בין קליבלנד לגארט לתלוש מתמיד. הוא תמיד היה נזם זהב באף חזיר, רק שהזהב מעולם לא היה נוצץ יותר מאשר ב-2025, והחזיר...ובכן, הוא מעולם לא עשה אוינק-אוינ

בלילה שבין שבת לראשון, בערך כחודש אחרי שהיה ברור לכולם שארון רוג'רס יהיה הקוורטרבק של פיטסבורג גם ב-2026, הוא חתם על חוזה לעונה אחת בתמורה לכ-23 מיליון דולר, כעשרה יותר מאשר הרוויח בעונה שעברה. כן, השכר של רוג'רס בעונה שעברה היה כל כך נמוך, שאפילו הביצועים הבינוניים שלו היו שווים העלאה של כמעט מאה אחוז. יש מי שתוהים בקול רם להיגיון שמאחורי התגמול הזה. הם מכנים את זה החוזה הזה "שערורייתי". לא ברור לי מדוע. מדובר בחוזה לעונה אחת, שמן הסתם נכנס תחת תקרת השכר הנוכחית, ויש לו אפס

1. זו לא היתה הבחירה המפתיעה הראשונה בסיבוב הראשון של דראפט ה-NFL, אבל זו היתה, אולי, הבחירה המפתיעה ביותר. במקום ה-13, היכן שאפשר היה עדיין לבחור את הרסיבר או התאקל השלישי במחזור, שתי עמדות רלוונטיות בהחלט, לקחו הראמס דווקא את טיי סימפסון, הקוורטרבק של אלבמה שמגיע ל-NFL על כרעי עונה אחת ו-15 משחקים בלבד כפותח. בכך הפכו הראמס לקבוצה הראשונה מזה 60 שנה לבחור קוורטרבק בסיבוב הראשון בזמן שיש לה MVP מכהן בתפקיד. זו פיקנטריה סטטיסטית נחמדה, שמת'יו סטאפורד הוא ה-MVP המכהן, אבל גם

בפוסט הזה ארכז את כל התגובות המיידיות להחתמות. בתחילת השבוע יעלה פוסט נוסף לסיכום הדראפט. בחירה ראשונה, לאס וגאס: פרננדו מנדוסה, קוורטרבק, אינדיאנה אז אחרי שקאם הייוורד וטי.ג'יי וואט עלו יחד לבמה עם רוג'ר גודל כדי להלבין את הקומישינר ואולי למסך במעט את שריקות הבוז (על אף שזה כבר נהיה קטע), אפשר לצאת לדרך עם הבחירה הראשונה והידועה ביותר מראש בדראפט הקרוב. לא ברור למה נדרשו לריידרס קרוב לחמש דקות על השעון לפני שהכריזו על הבחירה שלהם. כנראה ביקשו לנצל קצת יותר את מה שבתקווה מבחי

בלילה שבין חמישי לשישי ייצא לדרך הפלייאוף של הקבוצות שלא העפילו לפלייאוף, או בשמו הלא רשמי: דראפט 2026. לא כל הקבוצות יבחרו בסיבוב הראשון (שש כאלו, ליתר דיוק), אבל זו רשימה של הצורך הבוער ביותר של כל אחת מהן, בהתחשב בנכסי הדראפט שלהן. נתחיל מסדר הבחירה, ונשמור לסוף את הקבוצות שלא בוחרות בסיבוב הראשון. בלילה שבין חמישי לשישי, וכמיטב המסורת, אציע לייב בלוג של הסיבוב הראשון. לאס וגאס ריידרס שלוש הבחירות הראשונות: 1, 36, 67 הריידרס יבחרו את פרננדו מנדוסה בבחירה הראשונה, מי שבתסרי

1 . כל מה שקרה ב-NFL בשבוע האחרון הוא בגדר הערת שוליים לטלנובלה שמערבת את לאס וגאס, בולטימור ומקס קרוסבי. בלילה שבין שלישי לרביעי הודיעו הריידרס ביבשושיות שכנראה הבליעה חיוך רחב על כך שבולטימור נסוגה בה מההסכם בעניינו של קרוסבי, ומאז הליגה כמרקחה. כתבתי כאן בפוסט הקודם על כך שהמחיר שבולטימור שילמה על קרוסבי הוא גבוה – שתי בחירות סיבוב ראשון – במיוחד על רקע העובדה שטריי הנדריקסון לא היה מחייב אותה להיפרד אפילו מאחת, אבל גם ראיתי את היתרונות היחסיים של קרוסבי על הנדריקסון. הוא

1 . שנה אחרי שמיילס גארט הפתיע כשבחר להאריך חוזה בקליבלנד למרות הצהרותיו הפומביות על רצונו לעבור לקבוצה שתאפשר לו להתחרות על טבעת, מקס קרוסבי נמלט מגורל דומה כשהועבר מלאס וגאס לבולטימור בתמורה לשתי בחירות סיבוב ראשון – זו ה-14 בדראפט הקרוב, וזו (בסבירות גבוהה) המאוחרת יותר ב-2027. שבע שנים בחור תחת של הליגה, הכן שכל ההצטיינות האינדיבידואלית שלו לא היתה שווה יותר מהופעה אחת בפלייאוף, הם מעל ומעבר. הוא את חובו לחברה שילם. שמו של קרוסבי נקשר כמעט לכל קבוצה שזקוקה לפאס-ראשר, מש

קוראים יקרים. אין מנוחה לרשעים, אבל גם לא לי. במהלך החודש הבא יחודש הסיקור באתר לקראת השוק החופשי והדראפט, וזה הזמן שלכם להביע את התמיכה בפרויקט ולחדש את המינוי באתר לקראת השנה הקרובה! האתר הוא למעני לא פחות מאשר למענכם, אבל בלעדיכם זה בלתי אפשרי. ממשיכים קדימה, לשנה השביעית לינק לחידוש: https://www.nirtsadok.com/%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%94 תודה רבה!

1 . בין המכובדים הרבים שהילכו על הדשא בליווי'ס סטדיום בדקות שקדמו לבעיטת הפתיחה של אנדרס בורגאלס היו, כדרכה של ליגה שיודעת היטב לחגוג את עברה, שלושה "קפטנים לשם כבוד". הראשון שבהם, בז'קט מוזהב, גלימת המלכות של חברי היכל התהילה - לין סוון, הרסיבר שזכה עם פיטסבורג בארבעה גביעי לומברדי בשנות ה-70' של המאה שעברה. האחרון, ובעל הקשר המתבקש ביותר לאירוע – ג'ו מונטנה, האיש שזכה במספר זהה של גביעים עבור הקבוצה שזהו כעת מגרשה הביתי. בין סוון למונטנה היה אחד בעל קשר ישיר ללוקיישן עצמו.

מחצית ראשונה: סיאטל – לוס אנג'לס ראמס 27:31 בשבוע שעבר הבעתי דאגה בנוגע למסוגלותו של סם דרנולד לגלם תפקיד משמעותי יותר מול הראמס, יריבה שבהכרח תאלץ את סיאטל להסתמך יותר על הקוורטרבק שלה מאשר נדרשה לפני שבוע מול מילואי סן פרנסיסקו, ההלומים מפתיחה מוחצת של החזרת אונסייד-קיק לטאצ'דאון בצד אחד וכישלון בדאון רביעי בצד שני. הרי דרנולד, בניגוד לקוורטרבקים שלגדולתם כבר הספקנו להתרגל, לא נמדד רק במה שהוא עשוי לעשות, אלא גם במה שהוא עלול לעשות. אמרו עליו מזמן שהוא רואה רוחות, אבל הבעיה

רבע ראשון: דנבר – בפאלו 30:33 העונה השמינית (והשישית שבה הוא לכל הפחות אחד מהקוורטרבקים הטובים בליגה אם לא הטוב שבהם) הסתיימה שוב כשג'וש אלן הוא גיבור, אבל מהסוג הטראגי. הפעם זה לא פטריק מהומס, או אפילו ג'ו בורו, שמדיחים אותו, אלא "בסך הכל" בו ניקס, קוורטרבק בעונתו השנייה שעד השבוע ניסיון הפלייאוף שלו הסתכם בהפסד ב-24 הפרש לאותו אלן. אלא שההגינות מחייבת להודות שמסגורו של ניקס כנחות לאלן הוא רק בגלל החלוקה הקלאסית למעמדות שמציבה את אלן בראש הפירמידה, או קילומטראז' הכישלונות הא

רבע ראשון: שיקגו – גרין ביי 27:31 המחצית הראשונה של המשחק הזכירה את ההופעה הראשונה של גרין ביי בפלייאוף בעידן ג'ורדן לאב בפלייאוף, בשלב הזה בדיוק לפני שנתיים, בדאלאס. אז לאב ירד להפסקה ביתרון 7:27, והפעם היה יורד ביתרון גדול אפילו יותר, 3:24, אם רק ברנדון מקמנוס היה מעביר את הכדור בין הקורות מ-55 יארדים רגע לפני שהרבע השני הסתיים. בהמשך, כשמקמנוס יחטיא מטווח קצר יותר ואפילו יפספס אקסטרה פוינט, יתברר שזו היתה צפייה לא הוגנת. אבל על כך, כאמור, מאוחר יותר. גם בלי שלוש הנקודות שנ

קרוליינה (4) – לוס אנג'לס ראמס (5) // שבת, 23:30 על מקום אקסקלוסיבי כמו פלייאוף ה-NFL אפשר לומר שהדרך אליו לא חשובה, רק שמגיעים לשם, אבל אם אי פעם היתה דרך עלובה להימנות על 14 הקבוצות שממשיכות לשלב הבא, הרי זו דרכה של קרוליינה - קבוצה במאזן שלילי, שהפסידה במשחק "על כל הקופה", שסיימה את משחקיה לעונה כשהיא במקום השני בבית, ושבה כעבור 24 שעות למקום הראשון רק בזכות קבוצה עם שבעה ניצחונות (אטלנטה) שניצחה קבוצה עם שישה ניצחונות (ניו אורלינס). בכך נוצר שוויון משולש שהשיב את קרוליינה

רבע ראשון: סן פרנסיסקו (4:12) – שיקגו (5:11) 38:42 זה היה משחק שהבטיח המון – בגלל ההתפוצצות ההתקפית של סן פרנסיסקו באינדיאנפוליס בשבוע שעבר, ועל אף העצירות הלא מייצגת של שיקגו מול גרין ביי - וקיים אפילו יותר. שתי הקבוצות סיפקו פיצוי הולם לסדרת משחקים דיאטטית שקדמה לו. 80 הנקודות שהשיגו שתי הקבוצות היו כל הנקודות שהושגו ביחד בשלושת המשחקים המרכזיים הנוספים של השבוע. סן פרנסיסקו לבדה השיגה יותר נקודות ממה שהשיגו ביחד בפאלו, פילדלפיה והצ'רג'רס, שלוש קבוצות פלייאוף. שלא על מנת לה