בפוסט הזה ארכז את כל התגובות המיידיות להחתמות. בתחילת השבוע יעלה פוסט נוסף לסיכום הדראפט. בחירה ראשונה, לאס וגאס: פרננדו מנדוסה, קוורטרבק, אינדיאנה אז אחרי שקאם הייוורד וטי.ג'יי וואט עלו יחד לבמה עם רוג'ר גודל כדי להלבין את הקומישינר ואולי למסך במעט את שריקות הבוז (על אף שזה כבר נהיה קטע), אפשר לצאת לדרך עם הבחירה הראשונה והידועה ביותר מראש בדראפט הקרוב. לא ברור למה נדרשו לריידרס קרוב לחמש דקות על השעון לפני שהכריזו על הבחירה שלהם. כנראה ביקשו לנצל קצת יותר את מה שבתקווה מבחי

בלילה שבין חמישי לשישי ייצא לדרך הפלייאוף של הקבוצות שלא העפילו לפלייאוף, או בשמו הלא רשמי: דראפט 2026. לא כל הקבוצות יבחרו בסיבוב הראשון (שש כאלו, ליתר דיוק), אבל זו רשימה של הצורך הבוער ביותר של כל אחת מהן, בהתחשב בנכסי הדראפט שלהן. נתחיל מסדר הבחירה, ונשמור לסוף את הקבוצות שלא בוחרות בסיבוב הראשון. בלילה שבין חמישי לשישי, וכמיטב המסורת, אציע לייב בלוג של הסיבוב הראשון. לאס וגאס ריידרס שלוש הבחירות הראשונות: 1, 36, 67 הריידרס יבחרו את פרננדו מנדוסה בבחירה הראשונה, מי שבתסרי

1 . כל מה שקרה ב-NFL בשבוע האחרון הוא בגדר הערת שוליים לטלנובלה שמערבת את לאס וגאס, בולטימור ומקס קרוסבי. בלילה שבין שלישי לרביעי הודיעו הריידרס ביבשושיות שכנראה הבליעה חיוך רחב על כך שבולטימור נסוגה בה מההסכם בעניינו של קרוסבי, ומאז הליגה כמרקחה. כתבתי כאן בפוסט הקודם על כך שהמחיר שבולטימור שילמה על קרוסבי הוא גבוה – שתי בחירות סיבוב ראשון – במיוחד על רקע העובדה שטריי הנדריקסון לא היה מחייב אותה להיפרד אפילו מאחת, אבל גם ראיתי את היתרונות היחסיים של קרוסבי על הנדריקסון. הוא

1 . שנה אחרי שמיילס גארט הפתיע כשבחר להאריך חוזה בקליבלנד למרות הצהרותיו הפומביות על רצונו לעבור לקבוצה שתאפשר לו להתחרות על טבעת, מקס קרוסבי נמלט מגורל דומה כשהועבר מלאס וגאס לבולטימור בתמורה לשתי בחירות סיבוב ראשון – זו ה-14 בדראפט הקרוב, וזו (בסבירות גבוהה) המאוחרת יותר ב-2027. שבע שנים בחור תחת של הליגה, הכן שכל ההצטיינות האינדיבידואלית שלו לא היתה שווה יותר מהופעה אחת בפלייאוף, הם מעל ומעבר. הוא את חובו לחברה שילם.   שמו של קרוסבי נקשר כמעט לכל קבוצה שזקוקה לפאס-ראשר, מש

קוראים יקרים. אין מנוחה לרשעים, אבל גם לא לי. במהלך החודש הבא יחודש הסיקור באתר לקראת השוק החופשי והדראפט, וזה הזמן שלכם להביע את התמיכה בפרויקט ולחדש את המינוי באתר לקראת השנה הקרובה! האתר הוא למעני לא פחות מאשר למענכם, אבל בלעדיכם זה בלתי אפשרי. ממשיכים קדימה, לשנה השביעית לינק לחידוש: https://www.nirtsadok.com/%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%9E%D7%94 תודה רבה!

1 . בין המכובדים הרבים שהילכו על הדשא בליווי'ס סטדיום בדקות שקדמו לבעיטת הפתיחה של אנדרס בורגאלס היו, כדרכה של ליגה שיודעת היטב לחגוג את עברה, שלושה "קפטנים לשם כבוד". הראשון שבהם, בז'קט מוזהב, גלימת המלכות של חברי היכל התהילה - לין סוון, הרסיבר שזכה עם פיטסבורג בארבעה גביעי לומברדי בשנות ה-70' של המאה שעברה. האחרון, ובעל הקשר המתבקש ביותר לאירוע – ג'ו מונטנה, האיש שזכה במספר זהה של גביעים עבור הקבוצה שזהו כעת מגרשה הביתי. בין סוון למונטנה היה אחד בעל קשר ישיר ללוקיישן עצמו.

מחצית ראשונה: סיאטל – לוס אנג'לס ראמס 27:31 בשבוע שעבר הבעתי דאגה בנוגע למסוגלותו של סם דרנולד לגלם תפקיד משמעותי יותר מול הראמס, יריבה שבהכרח תאלץ את סיאטל להסתמך יותר על הקוורטרבק שלה מאשר נדרשה לפני שבוע מול מילואי סן פרנסיסקו, ההלומים מפתיחה מוחצת של החזרת אונסייד-קיק לטאצ'דאון בצד אחד וכישלון בדאון רביעי בצד שני. הרי דרנולד, בניגוד לקוורטרבקים שלגדולתם כבר הספקנו להתרגל, לא נמדד רק במה שהוא עשוי לעשות, אלא גם במה שהוא עלול לעשות. אמרו עליו מזמן שהוא רואה רוחות, אבל הבעיה

רבע ראשון: דנבר – בפאלו 30:33 העונה השמינית (והשישית שבה הוא לכל הפחות אחד מהקוורטרבקים הטובים בליגה אם לא הטוב שבהם) הסתיימה שוב כשג'וש אלן הוא גיבור, אבל מהסוג הטראגי. הפעם זה לא פטריק מהומס, או אפילו ג'ו בורו, שמדיחים אותו, אלא "בסך הכל" בו ניקס, קוורטרבק בעונתו השנייה שעד השבוע ניסיון הפלייאוף שלו הסתכם בהפסד ב-24 הפרש לאותו אלן. אלא שההגינות מחייבת להודות שמסגורו של ניקס כנחות לאלן הוא רק בגלל החלוקה הקלאסית למעמדות שמציבה את אלן בראש הפירמידה, או קילומטראז' הכישלונות הא

רבע ראשון: שיקגו – גרין ביי 27:31 המחצית הראשונה של המשחק הזכירה את ההופעה הראשונה של גרין ביי בפלייאוף בעידן ג'ורדן לאב בפלייאוף, בשלב הזה בדיוק לפני שנתיים, בדאלאס. אז לאב ירד להפסקה ביתרון 7:27, והפעם היה יורד ביתרון גדול אפילו יותר, 3:24, אם רק ברנדון מקמנוס היה מעביר את הכדור בין הקורות מ-55 יארדים רגע לפני שהרבע השני הסתיים. בהמשך, כשמקמנוס יחטיא מטווח קצר יותר ואפילו יפספס אקסטרה פוינט, יתברר שזו היתה צפייה לא הוגנת. אבל על כך, כאמור, מאוחר יותר. גם בלי שלוש הנקודות שנ

קרוליינה (4) – לוס אנג'לס ראמס (5) // שבת, 23:30 על מקום אקסקלוסיבי כמו פלייאוף ה-NFL אפשר לומר שהדרך אליו לא חשובה, רק שמגיעים לשם, אבל אם אי פעם היתה דרך עלובה להימנות על 14 הקבוצות שממשיכות לשלב הבא, הרי זו דרכה של קרוליינה - קבוצה במאזן שלילי, שהפסידה במשחק "על כל הקופה", שסיימה את משחקיה לעונה כשהיא במקום השני בבית, ושבה כעבור 24 שעות למקום הראשון רק בזכות קבוצה עם שבעה ניצחונות (אטלנטה) שניצחה קבוצה עם שישה ניצחונות (ניו אורלינס). בכך נוצר שוויון משולש שהשיב את קרוליינה

רבע ראשון: סן פרנסיסקו (4:12) – שיקגו (5:11) 38:42 זה היה משחק שהבטיח המון – בגלל ההתפוצצות ההתקפית של סן פרנסיסקו באינדיאנפוליס בשבוע שעבר, ועל אף העצירות הלא מייצגת של שיקגו מול גרין ביי - וקיים אפילו יותר. שתי הקבוצות סיפקו פיצוי הולם לסדרת משחקים דיאטטית שקדמה לו. 80 הנקודות שהשיגו שתי הקבוצות היו כל הנקודות שהושגו ביחד בשלושת המשחקים המרכזיים הנוספים של השבוע. סן פרנסיסקו לבדה השיגה יותר נקודות ממה שהשיגו ביחד בפאלו, פילדלפיה והצ'רג'רס, שלוש קבוצות פלייאוף. שלא על מנת לה

רבע ראשון: סיאטל (3:12) – לוס אנג'לס ראמס (4:11) 37:38 מה יש למשחק הזה, שלא היה למשחק בין בפאלו לסינסינטי, שהתחזה לתקופה – כמעט שבועיים! – כמשחק הטב של העונה? הוא מתעלה עליו בכל קריטריון. נתחיל מהמובן מאליו – מידת קאמבקיותו של הקאמבק. אין סולם מקובל שמאפשר להבדיל בין חזרה מפיגור אחת לשנייה. זה יכול היה להיות נהדר אם היו לנו הכלים לקבוע באופן מדעי שהקאמבק של סיאטל על הראמס הוא, נאמר, 8.9 בסולם פטריק מהומס. עד שימציאו את אותו סולם, נעשה זאת על דעתנו ובאופן אינטואיטיבי. הנקודה ה

רבע ראשון: ניו אינגלנד (3:11) – בפאלו (4:10) 35:31 "אנחנו לא ממצמצים", אמר ג'וש אלן לאוון וושבורן בראיון לאחר המשחק, אבל הוא לא אמר את האמת. בפאלו בהחלט מצמצה מול ניו אינגלנד. מה זה מצמצה – עצמה עיניים כמעט לגמרי. כאשר המחצית הראשונה הסתיימה היו לאלן שש השלמות משמונה ניסיונות ל-35 יארדים. אחת מהן אמנם היתה לטאצ'דאון של ג'יימס קוק בדמדומי הרבע השני , אבל אלו מספרים של ג'סטין פילדס, לא עלינו. זו היתה מחצית חד-צדדית אם אי פעם היתה כזאת. ניו אינגלנד לא רק הוליכה 7:24 במשחק שניצחו

רבע ראשון: גרין ביי (3:1:9) – שיקגו (4:9) 21:28 כן, זה נגמר במסירה של קיילב וויליאמס שנחטפה באנדזון על ידי קישון ניקסון  למה שהיה ההפסד המי יודע כמה של שיקגו לגרין ביי, אבל למרות הסוף הטראגי והביצוע הקלוקל של וויליאמס דווקא ברגע החשוב ביותר, ויותר מרובם המוחלט של הניצחונות הקודמים של הברס, זה משחק שמוכיח שהם על אמת. יש דרקונים שאי אפשר לקטול כבר בניסיון הראשון. קודם צריך להשיר להם מבט בעיניים ולא למצמץ. המשחק הזה, אי אפשר להתווכח, הסתיים בכך שהדרקון שרף את שיקגו. מה זה שרף –

רבע ראשון: דאלאס (5:1:6) – קנזס סיטי (6:6) 28:31 זו ליגה של אופנות מתחלפות. גם הקבוצות בעלות המאזנים הטובים ביותר, המודה של ה-NFL בסוף נובמבר/תחילת דצמבר 2025, נדמו לתקופה לסחורה פגומה. גם הקבוצות שכעת הן פאסה, היו לרגע בזמן שיא השיק. ניו אינגלנד נראתה עמוק בתוך הריבילד אחרי שהפסידה בשני משחקי הבית הראשונים שלה; הרודפת אחריה ב-AFC, דנבר, היתה גם היא במאזן שלילי אחרי שלושה משחקים; פילדלפיה הפסידה פעמיים בשני משחקים ברציפות; בולטימור היתה במאזן 5:1 וכעבור חודש וחצי עלתה לראשות

רבע ראשון: דאלאס (5:1:5) – פילדלפיה (3:8) 21:24 המחצית השנייה של המשחק בין דאלאס לפילדלפיה היתה התגלות שהתרחשה בטקסס, מקום בו אנשים מלכתחילה משוכנעים שאלוהים מסתתר באופן שבו הדונאט שלהם מתפורר על הרצפה או בצורה שבה הקצף בכוס הקפה שלהם מתקשה. זו חוכמה מאוד קטנה לגחך על ההרגלים האמוניים של אנשים שמתקלחים עם אקדח, אבל זו תהיה חוכמה קטנה עוד יותר להתכחש למה שנישא באוויר ברבעים 3 ו-4. אלוהים בכבודו ובעצמו השתחל מבעד לקיר הזכוכית בג'רילנד, שלח את הידיים ונשא את דאלאס על כפיים לעבר

הודעת מינהלה: משום שאיתרע מזלי להיות במשחק הנוראי בין וושינגטון למיאמי במדריד - סתם, היה נהדר - הפוסט השבועי עולה באיחור קל ובמתכונת (יחסית) מצומצמת. נשוב להיקף מלא בשבוע הבא. רבע ראשון: לוס אנג'לס ראמס (2:8) – סיאטל (3:7) 19:21 הסיבה שהמשחק בין הראמס לסיאטל היה מסקרן בהרבה מזה שהתקיים במקביל בין דנבר לקנזס סיטי, היא שמדובר בשתי קבוצות שלמות. האיכות ההתקפית ברורה לכולם. לפרט עליה זה כמו לבזבז מילים כדי לומר שציפור יודעת לעוף, אבל בכל זאת: מת'יו סטאפורד הגיע עם 20 טאצ'דאונים ו

רבע ראשון: גרין ביי (1:3:5) – פילדלפיה (2:7) 10:7 האירוע היחיד שיכול היה לגרום לסאנדיי נייט בין הצ'רג'רס לפיטסבורג להידמות לבילוי מהנה לכל המשפחה הוא המאנדי נייט בין גרין ביי לפילדלפיה. לא אגזים ואומר שהוא איפשהו בסטנדרט האמנותי של משחק ליל חמישי בין דנבר לריידרס, אבל לשם המליצה והבהרת הנקודה נשקר ונאמר שזה לא היה רחוק גם משם. זה היה משחק מזעזע. כל משחק עם סקור נמוך אפשר לקטלג כהתעלות הגנתית ולא כשיממון התקפי, להזכיר שההנאה היא בעיני המתבונן ושצריך להעריך גם מאסטרקלאס של סיכו

רבע ראשון: בפאלו (2:6) – קנזס סיטי (4:5) 21:28 הכדור שבעט מאט פרייטר מ-52 יארדים התקדם בכיוון הנכון, אך כדרכם של כדורים שנבעטים מרגליים של שחקנים בגרביים של בפאלו, גם הכדור שלו החל להסתחרר ימינה, ימינה מדי. אם היה נבעט ממרחק של 50 יארדים ולא 52, המרחק היה נגמר לכדור לפני שהכדור נגמר למרחק. אבל המרחק היה 52 יארדים, וכך הכדור לא הגיע ליעד . כל כדור שלא עובר בין הקורות הוא החטאה במידה שווה, אבל בכל זאת יש פספוסים ויש פספוסים. כשהכדור פוגש בקורה הוא לא מייצר רק אשליית קרבה מתסכלת

רבע ראשון: פיטסבורג (3:4) – גרין ביי (1:1:5) 35:25 באופן טבעי, זה היה בראש ובראשונה המשחק של ארון רוג'רס נגד גרין ביי, למרות שההגינות מחייבת להודות שהמסגור הזה קצת מאולץ. לא היה צריך להתאמץ כך כדי למסגר את המפגש הראשון של ברט פארב עם הפאקרס באוקטובר 2009, שבו ניצחה מינסוטה 23:30 עם שלושה טאצ'דאונים של פארב, או את זה בהמשך העונה, בלמבו, שבו ניצחה עם ארבעה טאצ'דאונים שלו. מערכת היחסים בין פארב לגרין ביי לאחר הפרידה היתה חומצית, מה שאי אפשר לומר על זו עם רוג'רס. היא היתה חומצית